קצת יותר מידי
בני נוער רבים בני גילי עוסקים בתחביב מסויים באופן קבוע במהלך השבוע שלהם, זה יכול להיות ספורט תחרותי, צופים, מוזיקה ועוד.. בילדותי הייתי כמעט בכל חוג אפשרי, מריקוד ושחמט עד צופים ופיתוח קול. כאשר הייתי בחוגים האלה הרגשתי רוב הזמן שזה מה שמגדיר אותי, זה מה שהיום שלי מתנהל סביבו. זה קרה בעיקר כשעברתי לבית ספר אחר ללמוד במגמת מוזיקה. הייתי מקדישה למגמה שעות רבות יותר משהייתי מקדישה ללימודים וחברים, דבר שבדיעבד גרם לתחביב שכל כך אהבתי להפוך לנטל ומעמסה. הייתי מפסידה המון אירועים וטיולים בעקבות הדרישות במגמה, הרגשתי שאני נשאבת לתוך המוזיקה.
לכן, השנה בחרתי שהסדרה שלי תעסוק בתחביבים, תחביבים שהולכים איתך לכל מקום, או אפילו יש לומר רודפים אותך. בסדרה שלי מוצגים בני נוער, שכל אחד מהם מייצג עיסוק שונה אך בדרך קצת אחרת. בחרתי לעבוד השנה עם ניתוק דמות מרקע, כיוון שאני חושבת שזה מעביר את המסר שלי בצורה הטובה שיותר, התחביב מגדיר את הבן אדם על אף שהוא מנותק מהסביבה הטבעית שלו. במהלך הצילומים שמתי דגש מאוד חזק על ניגוד בין הדמות לרקע ובין הצבעים על מנת להדגיש את גודל הניתוק.
היה לי חשוב להעלות את הנושא הזה לדיון כי אני חושבת שיש פה המון מקום להזדהות מצד המון בני נוער שחווים את אותו הדבר, אני בטוחה שהמון נערים שעוסקים בתחביב שתופס מקום גדול בחיים שלהם מרגישים בדיוק ככה. אני שואפת שכאשר אנשים יסתכלו על התמונות הם יזדהו עם התחושות שהן מעבירות וזה ייתן להם נקודה למחשבה, ואולי הם יסתכלו על הנושא הזה בעין שונה.